לכולנו, פחות או יותר, יש בעיות קשב וריכוז, השאלה היא במינון ובעוצמה. קשב שיא של אדם מבוגר הוא במקסימום 30 דק' ואצל ילדים, הרבה פחות. הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים, עלולה לגרום לקשיים ניכרים בתפקוד היומיומי ולהביא את חוסר ההצלחה בביצוע פעולות, לכדי דיכאון, חרדות, ויתור על יצירת קשרים חברתיים וכן, להתמכרויות שונות והפרעות רפואיות בגיל הבגרות.
בניגוד לאימונים אישיים אחרים שמתנהלים לפי מודל עבודה מסודר ולפי מטרות מוגדרות מראש, באימון להפרעות קשב וריכוז, מודל האימון הקלאסי קיים ונוכח לנגד עיניי כל הזמן, ובנוסף אליו אני מסתייע בכלים אימוניים רבים שלמדתי במסגרת לימודיי ובטכניקות אימון נוספות.
חשוב לציין שהפרעת קשב וריכוז מסתייעת בטכניקות עבודה מסוימות שעוזרות לילד, לילדה ולאדם המבוגר להתגבר על הקשיים הספציפיים שהוא חווה ביום-יום. כשמתאמן צעיר או בוגר מגיעים אליי, אני מנסה קודם כל להבין מה הבעיה שלשמה הגיע. לדוגמא, מתאמן צעיר אמר לי בפגישתנו הראשונה: "קשה לי להיות מאורגן". ובכן, זה נושא רחב. ביקשתי ממנו לפרט ולתת לי דוגמאות וזה השיב: "קשה לי לסדר את החדר ויש לי על זה ריבים מטורפים עם אימא שלי מידי ערב".
מה שאני עושה מכאן זה לפרק את הבעיה לגורמים:
מה זה אומר מבחינתך לסדר את החדר? אבק? החלפת סדינים? סידור הארון? סידור שולחן המחשב, סידור המיטה, סידור הבגדים בתוך הארון ועוד….
מדוע אינך מצליח לסדר את החדר? מה הגורמים שמפריעים לכך?
מה לדעתך יכול לעזור לך על מנת להתחיל לעשות את הסדר? כאן נכנסת הטכניקה: פירוק הבעיה לגורמים קטנים.
לכולנו, פחות או יותר, יש בעיות קשב וריכוז, השאלה היא במינון ובעוצמה. קשב שיא של אדם מבוגר הוא במקסימום 30 דק' ואצל ילדים, הרבה פחות. הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים, עלולה לגרום לקשיים ניכרים בתפקוד היומיומי ולהביא את חוסר ההצלחה בביצוע פעולות, לכדי דיכאון, חרדות, ויתור על יצירת קשרים חברתיים וכן, להתמכרויות שונות והפרעות רפואיות בגיל הבגרות.
בניגוד לאימונים אישיים אחרים שמתנהלים לפי מודל עבודה מסודר ולפי מטרות מוגדרות מראש, באימון להפרעות קשב וריכוז, מודל האימון הקלאסי קיים ונוכח לנגד עיניי כל הזמן, ובנוסף אליו אני מסתייע בכלים אימוניים רבים שלמדתי במסגרת לימודיי ובטכניקות אימון נוספות.
חשוב לציין שהפרעת קשב וריכוז מסתייעת בטכניקות עבודה מסוימות שעוזרות לילד, לילדה ולאדם המבוגר להתגבר על הקשיים הספציפיים שהוא חווה ביום-יום. כשמתאמן צעיר או בוגר מגיעים אליי, אני מנסה קודם כל להבין מה הבעיה שלשמה הגיע. לדוגמא, מתאמן צעיר אמר לי בפגישתנו הראשונה: "קשה לי להיות מאורגן". ובכן, זה נושא רחב. ביקשתי ממנו לפרט ולתת לי דוגמאות וזה השיב: "קשה לי לסדר את החדר ויש לי על זה ריבים מטורפים עם אימא שלי מידי ערב".
מה שאני עושה מכאן זה לפרק את הבעיה לגורמים:
מה זה אומר מבחינתך לסדר את החדר? אבק? החלפת סדינים? סידור הארון? סידור שולחן המחשב, סידור המיטה, סידור הבגדים בתוך הארון ועוד….
מדוע אינך מצליח לסדר את החדר? מה הגורמים שמפריעים לכך?
מה לדעתך יכול לעזור לך על מנת להתחיל לעשות את הסדר? כאן נכנסת הטכניקה: פירוק הבעיה לגורמים קטנים.
דוגמא נוספת שקשורה בלקות למידה שכיחה – שיעורי בית במתמטיקה (ובואו נודה, לא כולנו אהבנו את זה). אם יש למתאמן שלי 5 תרגילים לפתור, אז קודם כל הוא יעשה את התרגיל הראשון. התרגיל החמישי והאחרון, בשלב הזה, כלל לא מעניין אותו ואותי. אני מנסה לגרום למתאמן הצעיר שלי לא לחשוב עליו ובכלל, גם על שיעורי הבית כאל "מפלצת ענקית". ברגע שאנחנו מפרקים את העומס, השיעורים הופכים להיות קלים בעיניים שלו. לא חייב גם להספיק הכל באותו רגע, אפשר לעשות הפסקות מתודיות (fun time) ולחזור אל המטלות, מאוחר יותר.
הלחץ של הצעיר נובע בעיקר מאי ההספק, מזה שהוא חייב לסיים הכל. הוא לא רוצה להתמודד עם "המפלצת" ולכן הוא מגייס את כל המוטיבציה שלו כדי להימנע מעשייה מאשר התמודדות.
סף השבירה של "מתמודדים" כאלה הוא נמוך ואילו סף הגירוי גבוה. "למה אני מצליח להתרכז לכמה רגעים ואז, מפסיק בשנייה כשאני מקבל טלפון או קורא הודעה בוואטספ?", "יש לי שיעורי בית להספיק ואז אני מתחיל תרגיל אחד ואני לא מצליח לסיים את כל מה שנשאר לי".
ברגע שממוססים את חומות הפחד והרתיעה, עולה הבטחון העצמי של אותו ילד, כי הוא רואה שהמשימות האלו, שנראו בהתחלה די קשות – ישימות לחלוטין. כל דבר שהוא נמנע ממנו, הוא יוכל גם להתמודד איתו בבוא הזמן.
אחד המתאמנים שהיו אצלי אמר לי בפגישתנו: "אני מצליח להקשיב למורה אבל לא מסוגל לכתוב תוך כדי". באותו רגע הבנתי שחייב לחשוב על פתרון שיעזור לילד, כי אם הוא לא ירגיש שהוא באמת מקשיב, אז הוא יאבד את הריכוז ומשם הדרך להפריע בכיתה – קצרה. פניתי אל אותה מחנכת של הילד וביקשתי שתגיד לו בתחילת השיעור – "רק תקשיב. אחרי זה נעביר לך את הסיכום כתוב". הצעתי פתרון נוסף – שאולי בסוף השיעור, אפשר יהיה לעשות איתו סיכום בע"פ 'אחד על אחד'. הנגזרת מכך – הילד לא מפריע והוא באמת מבין בסופו של דבר מה הוא כותב. בעיית הקשב והריכוז נפתרת ברגע שאנחנו מצליחים לאמן או אם תרצו "לעבוד" על מוחו של הילד כדי שיעשה את המשימות הנדרשות ממנו בקצב שלו. והכי חשוב – לא מוותרים לו ובטח, לא מוותרים עליו.
לכולנו, פחות או יותר, יש בעיות קשב וריכוז, השאלה היא במינון ובעוצמה. קשב שיא של אדם מבוגר הוא במקסימום 30 דק' ואצל ילדים, הרבה פחות. הפרעת קשב וריכוז אצל ילדים, עלולה לגרום לקשיים ניכרים בתפקוד היומיומי ולהביא את חוסר ההצלחה בביצוע פעולות, לכדי דיכאון, חרדות, ויתור על יצירת קשרים חברתיים וכן, להתמכרויות שונות והפרעות רפואיות בגיל הבגרות.
בניגוד לאימונים אישיים אחרים שמתנהלים לפי מודל עבודה מסודר ולפי מטרות מוגדרות מראש, באימון להפרעות קשב וריכוז, מודל האימון הקלאסי קיים ונוכח לנגד עיניי כל הזמן, ובנוסף אליו אני מסתייע בכלים אימוניים רבים שלמדתי במסגרת לימודיי ובטכניקות אימון נוספות.
חשוב לציין שהפרעת קשב וריכוז מסתייעת בטכניקות עבודה מסוימות שעוזרות לילד, לילדה ולאדם המבוגר להתגבר על הקשיים הספציפיים שהוא חווה ביום-יום. כשמתאמן צעיר או בוגר מגיעים אליי, אני מנסה קודם כל להבין מה הבעיה שלשמה הגיע. לדוגמא, מתאמן צעיר אמר לי בפגישתנו הראשונה: "קשה לי להיות מאורגן". ובכן, זה נושא רחב. ביקשתי ממנו לפרט ולתת לי דוגמאות וזה השיב: "קשה לי לסדר את החדר ויש לי על זה ריבים מטורפים עם אימא שלי מידי ערב".
מה שאני עושה מכאן זה לפרק את הבעיה לגורמים:
מה זה אומר מבחינתך לסדר את החדר? אבק? החלפת סדינים? סידור הארון? סידור שולחן המחשב, סידור המיטה, סידור הבגדים בתוך הארון ועוד….
מדוע אינך מצליח לסדר את החדר? מה הגורמים שמפריעים לכך?
מה לדעתך יכול לעזור לך על מנת להתחיל לעשות את הסדר? כאן נכנסת הטכניקה: פירוק הבעיה לגורמים קטנים.
חשוב לומר:
דוגמא נוספת שקשורה בלקות למידה שכיחה – שיעורי בית במתמטיקה (ובואו נודה, לא כולנו אהבנו את זה). אם יש למתאמן שלי 5 תרגילים לפתור, אז קודם כל הוא יעשה את התרגיל הראשון. התרגיל החמישי והאחרון, בשלב הזה, כלל לא מעניין אותו ואותי. אני מנסה לגרום למתאמן הצעיר שלי לא לחשוב עליו ובכלל, גם על שיעורי הבית כאל "מפלצת ענקית". ברגע שאנחנו מפרקים את העומס, השיעורים הופכים להיות קלים בעיניים שלו. לא חייב גם להספיק הכל באותו רגע, אפשר לעשות הפסקות מתודיות (fun time) ולחזור אל המטלות, מאוחר יותר.
הלחץ של הצעיר נובע בעיקר מאי ההספק, מזה שהוא חייב לסיים הכל. הוא לא רוצה להתמודד עם "המפלצת" ולכן הוא מגייס את כל המוטיבציה שלו כדי להימנע מעשייה מאשר התמודדות.
סף השבירה של "מתמודדים" כאלה הוא נמוך ואילו סף הגירוי גבוה. "למה אני מצליח להתרכז לכמה רגעים ואז, מפסיק בשנייה כשאני מקבל טלפון או קורא הודעה בוואטספ?", "יש לי שיעורי בית להספיק ואז אני מתחיל תרגיל אחד ואני לא מצליח לסיים את כל מה שנשאר לי".
ברגע שממוססים את חומות הפחד והרתיעה, עולה הבטחון העצמי של אותו ילד, כי הוא רואה שהמשימות האלו, שנראו בהתחלה די קשות – ישימות לחלוטין. כל דבר שהוא נמנע ממנו, הוא יוכל גם להתמודד איתו בבוא הזמן.
אחד המתאמנים שהיו אצלי אמר לי בפגישתנו: "אני מצליח להקשיב למורה אבל לא מסוגל לכתוב תוך כדי". באותו רגע הבנתי שחייב לחשוב על פתרון שיעזור לילד, כי אם הוא לא ירגיש שהוא באמת מקשיב, אז הוא יאבד את הריכוז ומשם הדרך להפריע בכיתה – קצרה. פניתי אל אותה מחנכת של הילד וביקשתי שתגיד לו בתחילת השיעור – "רק תקשיב. אחרי זה נעביר לך את הסיכום כתוב". הצעתי פתרון נוסף – שאולי בסוף השיעור, אפשר יהיה לעשות איתו סיכום בע"פ 'אחד על אחד'. הנגזרת מכך – הילד לא מפריע והוא באמת מבין בסופו של דבר מה הוא כותב. בעיית הקשב והריכוז נפתרת ברגע שאנחנו מצליחים לאמן או אם תרצו "לעבוד" על מוחו של הילד כדי שיעשה את המשימות הנדרשות ממנו בקצב שלו. והכי חשוב – לא מוותרים לו ובטח, לא מוותרים עליו.
